שיר ידידות A Song of Graditude in honour of the Crown of our heads, the man wellbeloved, of whom glorious things are spoken, distinguished in piety בטוב לו כל מדות • בענוה ובחסידות - כבוד מעלת השר הישר משה מונטיפיורי | and philanthropy, SIR MOSES MONTEFIORE, may the Lord keep כבוד עטרת ראשנו נשיא ישראל איש חמודות • מדובר בו נכבדות • עשר ידות • שמרהו אל חי מבין סודות • ולכבור הגברת הצדקת מרת יהודית נות ביתו | and preserve him, And in honour of the pious and kind LADY מבית השית יאריך ימיהם בטוב וכבריאות גופס עד עת בא בן דוד משיח לישראל | May the Lord prolong their lives, and והרבה עמו פדות אביר סימן אברהם בלעיש שר חסיד ושועי • שומר דת שעשועי אור עיני וישעי Moses Montefiore. JUDITH MONTEFIORE. grant them health and happiness till the time of the coming of the Messiah, the Son of David, Amen. The light of my eyes and of my salvation, the 'prince of peace, In thee, my benefactor, is my delight, thou art my strength and פירוש על ספר קהל הפירוש בלשון הקודש ומתורגס בלשון ענגליש שחביר הרב המפורסם כמוהרר אברהם בלעיש נריו זה אחד מעשרה חיבורים שחיבר הרב הנ"ז הי"ו והם ספר תבואת יקב וספר יד וספר אחרית לאיש שלום וספר באר לחי ראי וספר רוח והצלה וספר פתח הבית וספר עפריה דאברהם וספר פרח שושן וספר זה עפרות ו וספר עדין כתיבת יד ונקרא פני זקן וזה הרב המחבר שהיה שר על אוצר הבאי של תוניס כשהיה בן ארבעים שנה ואח"כ נתמנה י דברופינסא וכל מלכי אירופא יריה אוהבים אותו כי מצא חן בעיניהם והן עתה סמוך לעשרו דירתו בזאת העיר המהוללה לונדריש יע"א ואור תורתו זורחת במדרש תית שנקרא עץ חיים ש יע"א והרב המחבר הניז מספר ימי שנותיו עתה חמשה ושמונים שנים השיית יוסף לו עוד רבות נופס בהוצאת המחבר פה ק"ק לונדון הרב הגדול סבא דמשפטים נין ונכד לאריא דבי עילאי השם נפשנו בחיים בוצינא קדישא חסידא ופרישא ידיד נפשי ומשושי אחד מבני עליה כמוהרר שלמה חיים אבולפיא זצוקל דברי המלך שלמה ע"ה מעלנא אית לה לפני מי שגדול הוד והדר נהדרי בכח במלחמתה של תורה רב נהוראי המאור הגדול רבי מאיר רב וסופר רב ספרא הלא הוא הרב הכולל חן ערכו מי ימלל הבוחר בתורה כמוהרר אברהם בלעיש זיוה הוא הדרה מערבין בב"ית בדין עירויבא את פתח הבית וראיתם את הארש ארש החיים אחד באחד יגשו ותשם בסוף אחד היה אברהם אחד מן הרמתים מזוקק שבעתים רחם רחמתים גדול הנאמר באברהם אחד טוב המטיב לכל ברוך הגומל חסדים טובים חסד לאברהם אחד גדול הרב המופלא וכבוד ה' מלא כל ימי שני חיי אברהם אחד המיוחד שבהידרו סבא דמשפטים כמיהרר אברהם בלעיש נר"ו דעני לאברהם אחד בארש ושורי בארש יכתבו שבח השלמים שלום שלום אל אדוני אברהם אחד המרבה לספר בשבחו לך דומיה תהלה אשריך אברהם אחד המורה מה נכבד היום מקבלת ספרו הבהיר אשר היה דבר ה' אל אברהם אחד היה ופרסמו הכתוב הדריה זיויה ויקריה תוקפיה וחיליה והוכח אברהם אחד האומר בקצירת האומר ביודעו ומכירו זה ארבעים שנה ויותר וה' ברך את אברהם אחד לדור ידו בכל כדרדע וכלכל בכל מכל כל עקב אשר שמע אברהם אחד קטן אני אני הוא ואומר חמותי ראיתי אור ותאורנה עיני בקוראי דברי אברהם ניירו הוא הודה הוא אחד המדבר הלא כה דברי החותם פה עובי ליוורנו יע"א בחדש חשון שנת ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב לפיג חסדו ואמתו מעם אדוני חסדו נוטריקון חבר ספרים דרושים ופסקים ואמתו ר"ת ותורת אמת מוכלל תוכו והבן והבית אשר בנה כאן שנה שנו חכמים בלשון המשנה גדולה תורה לפ"ג נאם זעירא הצעיר שלמה חיים אבולעפיא ס"ט ויען אברהם ויאמר PREVIOUS to my writing down and committing to press the commentary on the Sacred Book which I hereby intend to disseminate for the use of those who pant for the living word of God, and to drink of its never-ceasing sources of wisdom, knowledge, and mental cultivation, I have, with that profound respect due to our learned sages of old, consulted the authors of the Midrash and Agada, as well as the later commentators. I became fully aware of, and intimately acquainted with, the different constructions put on the book of Ecclesiastes by those learned and erudite writers, in order to reconcile the apparent contradictions, with which this book of the sacred scriptures abounds more than any other. Our Sages of the Talmud have pointed out many of those contradictions, or rather the verses which appear diametrically opposed to each other, and in their great wisdom and judgment have reconciled them so clearly and distinctly, that they have pronounced the book of Ecclesiastes as one of the most profound and instructive—as one from beginning to end being replete with that sublime wisdom which proceeds, and only can proceed from the Fountain of all Wisdom, and the Source of all Light. In the footsteps of the immortal Sages of the Oral Law, whom they considered as their guides to lead them with the " lamp to their feet, and light to their path," followed the first of Commentators (Rashi or Jarchi) of blessed memory, also the 11 Rabbi Obadiah Sephorno, Aben Ezra, who excels in his extensive knowledge of grammar, astronomical research, and power in the conciseness of his style; and the great philosopher Rabbi Levi Ben Gershon, as well as Aben Jechiah, " 13, who frequently combines the sentiments of Rashi and Ralbag into one construction, with great success. Well may the reader ask, if there are so many commentaries already on the Book of Ecclesiastes, and by such eminently learned men as just enumerated, do we require thy book, Rabbi Belais? do you presume to surpass these great luminaries of the law? Far be it from me to imagine so. I reply, I am fully mindful of the words of my great ancestor, whose name I bear, "I am but dust and ashes." I have lived many long years to know how little man does know, and how presumptuous it would be for me to compare myself even to the least of those sages who have preceded me in time and learning. Yet with all the veneration for the commentators of old, with which my heart overflows, and my mind is indelibly impressed, I maintain, that the Law of God, expounded in his sacred scriptures, is a field so wide and so extensive, and its fruit so abundant and numerous, that it is at once inexhaustible and indefinite ; it has neither end nor limit, as the Royal Psalmist, inspired with Divine knowledge, emphatically exclaims, "Of all purposes I have seen an end, but thy Law is exceedingly wide. Every man, however limited his intellect, however narrow in mind, is therefore permitted to penetrate into the sacred temple of holy Scripture, and to comment and to explain thereon according to the true principles of our faith. I, therefore, returned to express my opinion and construction on the several difficult passages occurring in this Sacred Volume, and I trust to the God of light, that my illustrations of many obscure and intricate passages may find favor in the sight of God and man. It is not only the difficulties of the sacred book of Ecclesiastes which induced me to write this commentary, but its being written peculiarly arose from the charm which this portion of the bible possesses for my humble heart and oppressed spirit more than any other. The many vicissitudes which I have experienced through life, the extreme changes, the wide contrast, the deep fall which my temporal happiness underwent, have so nearly and sorrowfully brought home to me the great truths, moral maxims, and conclusions, arrived at by the wise King Solomon, whose memorable life-the changes from royalty to beggary-from the greatest power, wealth and luxury, to the lowest ebb of misery and want-had so strongly impressed his mind with the nothingness of man and the vanity of all earthly and temporal riches and prosperity. No man, on earth, enjoyed more of the sweets of this world than King Solomon, and no man felt more that "all is vanity," than he did. How much ought we, therefore, to appreciate the instructions bequeathed to us by the wise king, and how much ought we to study this book in which his experience and learning are so powerfully blended! Should my commentary be the means of inducing people diligently to study and penetrate into the book which, with the assistance of God, I have commented on, my object will be accomplished, and I shall thank the Lord all the days of my life for this and other favors of loving-kindness which He has shewn to me, and which I will ever declare, as long as He grants me power to do so. May His name be blessed and exalted for ever and ever, Amen. ABRAHAM BELAIS. B ולבו תמיד אש בו אוכלת עד כי שינה מעניו כנזלת לשונם עליו כמו מאכלת וכמו אלה עליה נובלת ונפשו אליו היא מיחלת לאחריתו תקוה ותוחלת ולא יכעול בעין שכלו הדלת ידידיה בספרו זה קהלת הערה קטנה • לגדולי דעת חכמה ובינה ויען אב ויאמר אני הגבר חדל אישים ונבזה " אנכי איש צעיר לא מזה ולא בר מזה " איכרא לעין כל חוזה "אגלה דעתי בזה . ידוע ולא נעלם מעיני כל חכם מ"ש ר"זל בגודל חכמתם בעומק דברי שהמע"ה מ"ש בספרו זה קהלת עד שראו בחכמתם מ"ש בסוף הספר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וג"ו וכתובים אחרים כדומה אז סתמו הדברים ואמרו שסוף דבריו מוכיח כולו שכל דבריו הסתומים בספרו זה הוא על ענין שכל האדם נברא בצלם אלהים לא ירויח בביאתו לזה העולם כי אם לירא מהש"ית ולקיים מצותיו כדי שיהיה לו נחת רוח לנשמתו בעולם הנצחי כשתפרד ממנו : והנה תחלת עיוני להשים מגמתי במיעוט שכלי כדי שאבין מעט מזער מפניני דבריו אמרתי אל לבי אלכה לי אל ההרים הגדולים רז"ל גדולי החכמה והמדע מפרשי תורתו הקדושה מה שפירשו הספר כי לא נעלם מהם כל סתום אולי אבנה גם אנכי הדל באלפי מדבריהם ז"ל ואענה גם אנכי חלקי ממיעוט שכלי כי תורתנו הקדושה ארוכה ורחבה מני ים ואין לה קץ ותכלה כמ"ש והמ"עה בתהלותיו לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד : אי לזאת טרחתי ולמדתי והתבוננתי מדבריהם זיל מה שפירשו בחכמתם הרמה בזה הספר ואראה והנה כל אחד ז"ל בפירושו בו לדרכו פנה הראשון הוא גדול אדוננו ראש המפרשים רש"י ז"ל פירושו כדעת המתרגם וכדברי התלמוד והמדרש והספורנו זיל רוב פירושו הלך בעקבות רש"י ז"ל והרא"בע ז"ל פירושו בו עפ"י הדקדוק והפשט ועפ"י מערכות השמים והרל"בג ז"ל פירושו בו עיפי הפילוסופיא ולימוד המושכלות ואבן יחיא זיל פירושו פעמים על דרך רש"י ז"ל ומערב בו פירוש רל"בג וכאשר למדתי דבריהם כל אחד מה שפירש ויפל אברהם על פניו ועלי לבי דוי מה אענה ומה אומר מה לתבן את הבר באתרא דזיקוקין דנור מאן מעייל עכבר וברבר דלית בחיליה לערוך שלחן במדבר לפרש ספר סתום דבר ואומר אל נפשי ויהי מה אענה גם אנכי חלקי ורחמנא ליבא בעי הא בקטינתא הא באלימתא ואפנה מפירושם זיל ואלך לי לדרך אחרת דלית בה סכנת דרכים ובמו פי אתחנן לרבני חכמי המדע הי"ו שאם זיכני השית ויבא פירושי זה ליד מעלת כבודם שיחשבו דברי בזה כדברי תינוק דלא חכים ולא טפש ולהתלמד בתורת ה' חפצי גם עד זקנה ושיבה לא זז מחבבה ואלהים חשבה לטובה וכבר אמרו רז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו כי צרות לבבי הרחיבו והזמן אמר למהומן ולא נתנה תורה אלא לאכלי המן ופועל אמת שפעולתו אמת ינחני בתורתו תורת אמת דרך אמת וידין לחכמי הדור חכמי האמת ה"יו לכף זכות שידינו אותי לכף זכות ויאריך ימיהם עד בא משיח האמת אשר תנוח עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וג"ו ונדעה דרכיו ונלכה באורחותיו אורחות חיים והאמת אכיר : אמנם אפס כי עז ועלי לבי דוי על שועלים קטנים מחבלים כרמים דלא קרו ולא תנו לא גמרי ולא סברי : אמנם יודע אנכי כי לא כל האנשים אשר יגיע פירושי לידם הם אנשי תבונות וסוחרי חכמה אלא קצתם מתחכמים ונגד פניהם נבונים מתפארים בחריפותם ומטילים דופי בכל מעשה ידי זולתם חושבים כי להם לבדם נתנה חכמה והיא רחוקה מהם והיה כי יפתחו האנשים ההמה דלתות הספר הזה ותשור עיניהם בו שנים שלשה דבורים יקמטו אפם ויעקמו שפתותיהם עליו ובחמת רוחם ידברו עליו קשות ויבזוהו לא בלבד בדבר שאין בו ממש גם בדבר חזיק וקרוב להפסד והנה לא נעלם ממני כי בעיני החכם האמתי דבריהם אלו לא מעלין ולא מורידין כי זה דרכם כסל למו לדבר עתק בגאוה ובוז נגד כל מה שהוציאו משכלם ועל כל פנים לא להם המשפט ולא מפיהם אנו חיין ואם מה שכתבתי הוא אמתי ונכון גם כי ירבו לתת לו תפלה לא יבא לו לבסוף הזיק מזה כמאמר הרמ"בם ז"ל בספר המורה ח"ב פ' ט"ו לא יחסר האמת ולא יחלש בחלוק עליו כל אנשי הארץ עכ"ל כי תמיד שויתי לנגדי מאמר הרמ"בם ז"ל באגרתו לרבי יוסף תלמידו המתחלת כבר העיד בהם וג"ו וז"ל אם ישים האדם מגמת פניו שיכעוס ושיקצוף על כל מי שיסכל האמתיות לא ימנע באמת מן הכעס תמיד או אחשוב שהוא יהיה בלי ספק כל ימיו מכאובים וכעס ענינו ואין זה ראוי עכ"ל לכן אמנם אם בין כל האנשים אשר יגיע ספרי זה לידם יהי רק אחד אשר בתם לבבו ישגיח על הדברים שנתחדשו בביאורי ועל הדרכים אשר בם הלכתי ויברכני על אותו המעט אשר היה לו לרצון ולתועלת זאת תהיה משכורתי מכל עמלי ומכל ההוצאות שמוטלות עלי בעבור הדפוס כי במלאכתי זאת כל חפצי רק להועיל לא שמתי לזהב כסלי ולא לכבוד אמרתי מבטחי ולעומת זה מקול תשואות המלינים לא אפחד ומקלונם לא אחת כמ"ש אחד חכם יוני לא אבקש כבוד אולם לא אשנאנו לא בקלון אחפוץ אך לא אגור ממנו עכ"ל |